מה אשיר לבתי- הפרויקט של מימי שפר

 

13/1/2020 - 14/5/2020

הפרויקט התקיים במסגרת תכנית הרזידנסי של המרכז לאמנות עכשווית בערד במרץ אפריל 2019. זמרת האופרה מימי שפר, המתגוררת בברלין, יזמה ליווי אישי וקבוצתי והקלטה של שירי ילדות של נשים מערד.

 ​

כותבת מימי שפר:​

הרעיון.

במכמני מכתש רמון, בין רחם לבראשיתיות. נולדה הערגה לחזור למדבר ולגור בו מתוך נשימה עמוקה המולידה שירה וראשוניות, לחזור לצלילי הילדות. מה היו הקולות הראשונים ששמענו, של מי הם, מה הם מזכירים לנו, איזו תחושה הם יוצרים. איזה שיר מצטלצל ומאיפה הוא בעולם, מה המסר שלו. מה ממנו נרצה להעביר לילדינו, מה השתנה ומה נותר כפי שהוא.

מגוון של גילים, תרבויות ואוכלוסיות והשירים שהם מביאים עימם הציתו את סקרנותי. ההזדמנות לעבוד עם נשים באשר הן, ללא שאיפה מקצועית לשירה ולעומת זאת עם מטען אישי עשיר ועם סקרנות ופתיחות – מאפשרת שימת לב לתוכן ולביטוי ופחות לדיוק ולשלמות המקצועיים. השוני מההוויה הברלינאית העכשווית שלי הטווה את קוריה סביבי - ההופעות, ההקלטות והקונצרטים, הארגון, העשייה המאומצת והמתח שנלווה אליהם - נראה לי חלומי.

ביקור בערד והיכרות עם תכנית שהות האמן (רזידנסי) של המרכז לאמנות עכשווית בערד הפך את הרעיון לממשי.

הפרוייקט "מה אשיר לביתי" פיתוח קול בפגישות פרטניות וקבוצתיות במרחב נשי יצא לדרך. ביום שהתפרסם הפרוייקט נרשמו אליו משתתפות במספר כפול מהמתוכנן.

 

המשוררות.

קראתי להן משוררות. חלקן מושך בעט, חלקן מלחינות שירים וכולן שרות ומסורות למילה ולצליל. פגישת היכרות ראשונה בגלריה, נשימות ותנועה, הולידו צלילים  בלתי נשכחים. זכרונות התבהרו אט-אט, שירים שהמסרים שלהם, ובעקבות כך מילותיהם השתנו עם הדורות. לא עוד חינוך, לא עוד ענשים והפחדות השתקפו מהשירים אלא נועם ורוגע, אהבה ונוחם.

מהרי אפגניסטן הגיעה מנטרת ערש קסומה, מתורכיה שיר בלדינו חובק ומלא צחוק, גוספל קצבי אוזר ומעניק כוחות, שיר הערש של ברהמס בגירסתו העברית, שיר מלא כוונה מהמקורות ופיוט ענוג וקסום ממרוקו הצטרפו להוויה הישראלית – לבובה אלישבע ולבובה זהבה, לשירי ג'ונגל ולשירי יהונתן גפן.

משך שבועות תרגלנו נשימה-דיבור-שירה ורובד אחר רובד גילינו את עומק השיר ומשמעותו – לנו, לאוזננו, לנפשנו.

 

הרגעים.

הבכי של הסבתא שנזכרה בכל הילדים והנכדים שלהם שרה את השיר. הבכי של אותה סבתא כשמן ההקלטה שלה נשמע קולה של אימה, האישה הצעירה שאומרת לי, צומח לי פרח בבטן כשאני נושמת ושרה. האושר בעיניה הגדל משיעור לשיעור. סיפורי האהבה הכמוסים שמעלים השירים. המשוררת שכתבה והלחינה שיר על אימה ושרה אותו בקול ענוג ונפלא, המשוררת שעדיין מבכה את אימה והמשוררת ששרה את השיר שהלחינה אימה. המשוררת שילדה ועדיים מיניקה את ביתה ושרה לה. החיוך ותחושת ההתעלות והורמון האהבה שמציתה השירה. הגילוי הפתאומי של יכולות קוליות, של קול חדש.

 

ההקלטות.
האולפן של דויד רוחש התרגשות ורגשות: התרגשות מהראשוניות, מההקלטה הראשונה, מהעצמת השירה ומסירתה לעולם, מהנצחת השירים. רגשות הפורצים מן השירים, שלנו, של האחרים. ועידוד, וחיבוק וכתף ומחיאות כפיים.

 

ערד.
ערד ליטפה את לחיי באוויר המדבר, הראתה לי את עצמתו, נשגבותו, ואת מקומי לעומתו. נשמעתי לשגיונותיו, טיילתי בו ובערוציו. יוצרים ויצירה, אנשי חזון ומעשה, אנשי טבע ואנשים קשי יום. אהבתי את שעון האור המטיל את צלליו וגווניו על ההרים מול ביתי, אהבתי את הרחובות השקטים והנופים המשתרעים.
 

הרזידנסי.
בית הסופר היה לי בית בערד. מהיום הראשון, מוצף אור, חום ומרחב, חוץ ופנים והוויה יוצרת, ייצר קצב משלו, זרימה ושפה משלו.
מפגשים פורים ומפרים עם מלחינות ומלחינים ושירת נשים עמוקת ביטוי, הצטרפו לזרעי יצירה חדשה, שירים לשירת משוררות שיולחנו במיוחד לקולי.

תודות.

תודות לאורן אשר על התרבות במתנ"ס על החזון והראיה למרחק, על הארגון ועל הפירגון.
תודות לגילי זיידמן האוצרת שפתחה מקום במרכז לאמנות עכשווית ובליבה לפרוייקט מוסיקלי.
תודה מיוחדת לתמר שליוותה את הפרויקט בעבודה מאומצת ואירגנה אותו על כל פרטיו והסתעפויותיו וידעה להעניק לו את המימדים המיטביים.
תודות למשוררות שאירחו אותי בערד, שהביאו מילדותן ומביתן, שהסתקרנו, העזו והתמסרו לדרך חדשה.
 

הפרויקט בתמיכת מפעל הפיס - המועצה לתרבות ואמנות

​

לחוויה מיטבית לחצו על אייקון התו מימין, ותוכלו לקרוא את דבריהן של המשתתפות בפרויקט על השירים שבחרו בזמן ההאזנה.