שיר לוסקי: שבועיים כמו יום אחד ארוך

16/06/21

19/6/21

20/6/21

ביום רביעי אחרי נסיעה של שעתיים וחצי הגעתי לערד. הנסיעה מתל אביב אמורה לקחת שעה וחצי, אבל אני עם חרדות נהיגה שמחמירות משנה לשנה הארכתי לעצמי את הדרך, רק לא לנסוע בכבישים מהירים. לא זוכרת כמעט כלום מהנסיעה, התנתקתי, אבל הצלחתי והגעתי.

את אחר הצהריים הראשון העברתי בסיבוב קצר בעיר, בהייה, הרבה קפה וסיגריות.

תלוש כאן, אני שואלת את עצמי למה ציפיתי. רציתי הולד, מקום מנותק מזמן וקיבלתי.

הימים ארוכים כשאין הפרעות של היום יום, שאתה לא מכיר אף אחד ולא מחויב לכלום.

רציתי להחליף את הנוף, לערבב את עצמי מבפנים ויש לזה מחיר. המדבר יש לו תחושה מצמיתה,

משתקת כמעט.

21/6/21

22/6/21

23/6/21

24/6/21

אפשר לומר שהסתגלתי למקום. עדיין מחפשת, לא יודעת בדיוק מה ולכן יותר קשה לי למצוא. אבל משהו מתחיל, אפילו אם זה רק תחושתי. אתמול בערב כבר אזרתי אומץ ללכת לבד אל תוך המדבר, הייתי דרוכה ובערנות אבל עדיין.. היופי של המדבר, זו תחושה עילאית. קצת כמו לטייל בעבר, לפני תחילת החיים. כמו להיות על הירח, לראות ב 360 מעלות.

25/6/21

27/6/21

28/6ֿ/21

יומיים אחרונים שלי פה. אני בסטודיו קופי ברובע האמנים. מרגיש קצת תל אביב בערד.