.jpg)
כשהוזמנתי לשהות אמן פה בערד, מגפת הקורונה כבר היתה באוויר. זאת היתה הזדמנות עבורי לרדת למדבר עם קוקה, כלבה צעירה שאספתי לפני שלושה חודשים מבית המחסה שבו התנדבתי. קוקה היא כלבה רגישה שסיכויה למצוא בית מאמץ היו קלושים עד מאוד לנוכח החרדה הגדולה שלה מבני אדם ומכל מה שסובב אותה והנה ניתנה לי הזדמנות לחשוף אותה אל החוץ כי בתל אביב הסואנת זה בלתי אפשרי, לא עבור נפש שברירית כמותה.
באתי לערד לתכנית שהות אמן אבל זאת בעצם תכנית שהות כלבה. אני מבקשת מהמדבר לעזור לי לרפא אותה, להקל עליה את המסע הזה שנקרא חיים. והנה אנחנו כאן וכמה שקוקה שונאת את הרצועה, אני שונאת אותה יותר. אבל קוקה לא צפויה כשעולה בה החרדה, זה חזק ממנה וזה דורש ממני דריכות ורגישות יתרה לכל מה שקורה סביבה. הבית באחווה 8 נמצא במרחק פסיעה מן המדבר ומהחלון ניתן היה לראות את ״הארץ המובטחת״ שחיכתה לנו כהבטחה לשיחרור אמיתי, אבל המרחק הקצר הזה הרבה פעמים היה גיהנום עבורה. כל רחש, כל תנועה במרחב, כל אדם שחלף על פנינו, רק העמיקו את הפחדים שלה, ולמרות שיצאנו את הבית לאור זריחה כשעוד שקט בחוץ, היינו צריכות פעמים רבות לחזור אחורה כי היא לא יכלה לשאת את הקושי.
אבל היו פעמים בודדות שצלחנו את המרחק הקצר הזה והגענו אל המדבר. ולא הייתי עומדת כאן איתה על צלע ההר אם לא הייתי עוזבת בצער עמוק את המקום שממנו אספתי אותה לפני שהנשמה שלה, גם שלה, תהיה אינה. והנה אנחנו כאן לבד בכל המדבר החשוף והיפה הזה והיא עוד לא מרגישה מוגנת ולא בטוחה גם כשאני מתחננת אליה בתוך לבי שתסמוך עלי וגם כשאני מנסה להיות גיבורה מולה ולהסתיר ממנה את הפחד הכי גדול שלי: שיקרה לה משהו נורא ברגע בודד שאעצום עיניים ואשחרר ממנה את האחיזה. כשהפרדוקס הזה יפתר כל בעיות העולם יפתרו או לפחות של נשמה אחת בודדה.
ערד. יוני, 2020
