רועי מנחם מרקוביץ: מגבות ערד

מגבות ערד

סיפור קצר מאת: רועי מנחם מרקוביץ'

הפעם האחרונה שהייתי בערד היתה, ואני לא צוחק, ב-1995 בפסטיבל ערד. מה שיותר זכור כאסון.

הייתי בן 16 בהופעה של משינה. היום טיפה מביך להגיד, אבל בשנים האלו כולם אהבו את משינה וכולם הלכו להופעות שלהם, עובדה שקרה האסון בערד. היה לחץ עצום בכניסה ואנשים נדרכו למוות. אנחנו היינו ממש ליד הבמה והיה מלא מקום.

1995. לפני פייסבוק. לפני סקייפ. לפני סקנד לייף. הייתי בתול. לא היה טינדר. שיט לא זוכר אם בכלל היה לנו מודם בבית.

בבוקר ראיתי שמשהו זז ומזדקר על דלת ההזזה. זה היה נחש. לא ראיתי נחש גם פחות או יותר מהשנים האלו שהייתי נער.

החלק הקדמי שלו הזדקר והתנגח ברכות בזכוכית של דלת ההזזה, שוב ושוב, שאר הגוף השתרך בין מסילות הדלת והתריסים. הוא היה דק באורך 60 ס"מ פלוס מינוס. טיפה שקוף. הייתי כולי צמרמורות. מהר עשיתי גוגל לראות סוגים של נחשים בערד. מהתמונות היה קשה לי לקבוע אם הוא דגם בוגר של נחש לא ארסי וחמוד או דגם צעיר של נחש ארסי ושטן. הוא זחל חצי מטר ונכנס לתוך המזגן. מזגן תדיראן רצפתי עם חיפוי פורניר עץ מסוג אבוני שטייף שמוכתם בנתזי צבע לבן מצביעת קיר שפריץ מרושלת. שניה לפני שהבחנתי בו יצאתי מהמקלחת עם תחתונים וקפה והתיישבתי לקרוא מיילים.

אמא שלי כתבה לי שאבדוק לה מחירים של מגבות ערד. זה המפעל שנסגר וסיפק תעסוקה לרבים מתושבי העיר. כתבה שהיא מתכננת לזרוק שלוש מגבות ישנות ואם אני כבר שם אז מגבות ערד הן הלוקסוס של המגבות ובטח בגלל שזה עודפי עיזבון מהמפעל אז אמור להיות זול.

מגבות ערד נמכרות ‫במשתלה באיזור התעשייה. המוכרת מציגה לי את המבחר. אני נהנה לשמוע אותה מדברת ולראות אותה מזיזה את הגוף. לא דיברתי עם אף אחד כבר שבוע וחצי חוץ מהמוכר במכולת.

- "המגבות הצבעוניות זה לא מגבות ערד, זה טורקיה. מערד יש לי סטנדרט 140 על 70, שלוש ב - 120, לבן או בז', השאר זה טורקיה. אבל מה אתה מחפש יש מטבח - פנים - ידיים - גוף - חלוק, תתקשר אליה תשאל."

אני מחייג לאמא שלי ומחייך למוכרת. הזוג שלידי מעוצבנים. היא אומרת שלא נראה לה. היא מסכימה שזה זול אבל היא רוצה בצבעים. היא אומרת לו שלבן זה ישר מתלכלך ונהייה אפור. המוכרת אומרת אז שיקחו בז'. היא לא מאשרת ואומרת שהיא לא אוהבת בז' ואין לה כלום בבית בבז' ובז' מדכא אותה.

- "אני באתי לפה בשביל ערד, אין , רק ערד."

הוא מפציר בה.

- "אין על האיכות הזאתי את לא מבינה, אין . כבר שנים יש לי את המגבות שלהם. מה תביאי טורקיה בשביל הצבע ואז עוד חצי שנה יתפורר לך? מה עשינו בזה? ערד זה הלוקסוס של המגבות. לא מבין איך סגרו להם. "

נוסע חזרה הביתה. אין קליטה לשום תחנה וכל הדיסקים שלי קופצים. בכל פינה יש שלט למכירה. על כל בית שני. גם על בתים פרטיים וגם על בנייני בטון ארבע קומות. לפחות שלט אחד תלוי בכל קומה. שלטים הום מייד על פוליגל צהוב עם טוש פרמננט שחור. על פוליגל לבן עם טוש פרמננט אדום. מחוברים באזיקונים או בחוט ניילון עבה ישר למעקה. חלק מהשלטים הם של סוכנויות תיווך עם לוגויים מודפסים בפונטים ריבועיים עם סירטוט גיאומטרי של בית עם גג‪; שאשה, רימקס סינרגיה, ה.י.ל.א שירותים ונכסים. באופן יחסי יש בערד יותר משרדי תיווך מפיצוציות בתל אביב.

-"תשמע הפכתי את המקום. פירקתי את המזגן. הוא לא שם. הזזתי את הספה את המקרר. בדקתי בשירותים. אין, הלך. הוא בטח הזדחל דרך המזגן ויצא דרך הגינה. אל תדאג הוא לא שם, לא הייתי אומר לך סתם. ואתה רואה גם על הדרך סידרתי לך את הבית. השארתי לך את המזגן דולק שתירגע."

ציחקוק מבסוט על עצמו. ניתוק.

אמא שלי מצלצלת

-"קנית בסוף שני סטים? יופי אני ואבא נחזיר לך"

-"שטויות בכיף. חכי שניה אני יוצא מהאוטו."

אני נכנס ממש על קצות אצבעות ובוחן מרחוק את המזגן. תריסי האיוורור שלו לא יושבים במקום. חתיכה צידית של הפורניר עץ אבוני שטייף נמצאת על הרצפה. הוא באמת פירק את המזגן.

-"יופי אז תהנה בינתיים, אומרים יש אויר משהו שם. "

- "כן אבל הפוספטים…"

-"אבא אומר זה מחוץ לעיר המפעל של הפוספטים. "

- "כן אבל הולכים לבנות עכשיו משהו יותר קרוב, קראתי שזה יגביר את אחוז הסכנה לקבל סרטן בארבעים אחוז או משהו וחוץ מזה זה באויר. "

-"טוב אז תהנה בינתיים. "

רועי מנחם מרקוביץ' נולד ב 1979 . חי ועובד בתל אביב. בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל. יוצר במדיומים שונים - ביניהם פיסול, וידאו ומוסיקה . מתארח בתוכנית שהות האמן "אמנות ואדריכלות בערד"