.jpg)
בית הסופר 3/8/16
בית הסופר הוא ביתי החדש למשך החודש. הקירות מחופים אבן ערד, המטבח ירוק וצהוב, הספות סגולות. מיהו אותו סופר? זהו בית שדייריו מתחלפים בקביעות. בית קבע ארעי. אני במרפסת, הערב יורד ומשנה את צבעי השמים; מכחול לכתום לאדום לסגול לשחור. ובבית יושב הסופר. ומונה את הימים שיעברו, את הרעיונות שכשלו, את הדברים הרבים שיש לראות ולזכור.
6/8/16 ART CAFE
כשהגעתי לרחבת המתנ"ס הדוכנים היו ערוכים ומכולם ציורי הילדה שבו את ליבי. יצירותיהם של האנשים - עבורם נועד ערב זה. גם עבור יצירתי שלי - זאת שהיתה וזו שתבוא. כשהבטתי לעבר הבמה ראיתי הרים מושלגים. הקרנה של תמונת מסך המחשב. אמנות תלוית המקום. מקום תלוי באמניו.
הזמן 11/8/16
בין בתי השיכונים במרכז העיר- גני בטון. אנדרטאות למשחקי הילדים שהזמן חרט בהם בסכין. בדממתם הם קוראים עליו תיגר, הוא לא יצליח להשכיחם. וכמה יפים הם בעזבונם, וכמה קלים על הדמיון שממציא תפארתם מחדש.
החנות 18/8/16
יום יום אני מגיעה אל החנות בשוק. ואיני מוכרת דבר. מרכולתי היא אני וניתנת בחינם. אני מכינה קפה ותה ובימי שני גם פירות ועוגיות. ואנשים באים- אנשי השוק ועוברי אורח. מציצים בסקרנות, שואלים שאלה, עוצרים לשיחה או לרגע או ממשיכים בדרכם. ולכולם סיפור ונקודת מבט. וחנויות ריקות מדברות את סיפור המרכז המסחרי היפה, שהמה וצלח ונשרף ושופץ וניטש ושורד. וקירות החדר מהדהדים את חפציו: את השולחן והכיסאות, העציצים והספסל, ציורי הקיר של אלה ועבודות הנייר של אלה, ואת המשפט: "I am sitting in a room" שוק קטן מ×וד.jpg ¬ יצאתי
ציפור וסוודר 24/8/16
מהחנות אחרי ששקעה השמש באוויר הקריר של ערד אפשר לנשום והשקט מאפשר לשמוע. ואכן שמעתי. "ציפור מדבר". ונכנסתי אל המגרש וירדתי אל הדשא. לא הכרתי איש ואיש לא הכיר אותי. במעמד משוחרר זה רקדתי ושרתי בקול - אתניקס באצטדיון. וגם אתמול, תחת אורות ניאון, בין מדפי ספרים, סוודר שחור מאפרה שפוכה - עמיר לב בספרייה. תמיד רציתי להיות בפסטיבל ערד.
מדבר 27/8/16
ומסביב לכל זה מדבר. והוא הנצח. והוא שיישאר אחרי שיקרסו גני הבטון ובית הסופר והמרכז המסחרי. וגם אחריי. והוא בולע אל תוכו את יומרותיי ובשקט מערסל את זיכרונותי ושכחתי מאיפה באתי ולאן אני הולכת. וכל שאני הוא כאן. לעולם לא אשכח את המקום הזה. "עד שהחול יכסה אותי".