אמנים מציגים: אורי כרמלי | טל שטדלר | רות לאונוב | נעמה בר אור | לו מוריה
'סטודיו gym_ערד' הוא מרחב פעולה ומחקר ציבורי ובינתחומי המבקש לבחון את פוטנציאל השימושים של גינות הבטון הברוטליסטיות בשכונת אבישור בערד.
חברי הסטודיו החלו לעבוד בערד באפריל 2017, תחילה במתכונת של למידה מרחוק (תל אביב-ערד) ולאחר מכן, במהלך חודש יולי במסגרת שהות אמן בתכנית שהות האמנים "ערד אמנות אדריכלות" בעיר.
בספטמבר הקרוב, הסטודיו ימשיך את פעילותו בעיר. הקבוצה תקיים סדרת ניסויים, קבוצות דיון, סדנאות ומופעים בהשתתפות קבוצות פעולה מקומיות ותציג בחלל התצוגה של המרכז לאמנות עכשווית לצד שלטי החוצות הפזורים בעיר (כחלק מפסטיבל קופסה שחורה).
חברי gym הינם אמנים, מעצבים, אדריכלים וחוקרים המתמקמים מידי שנה במרחב ציבורי עירוני חדש מתוך שאיפה לקדם יצירה של מרחבים משתפים.
במהלך תקופת העבודה הראשונה של הקבוצה, עסק הסטודיו בשאלת הלמידה והתכנון של מקום מרחוק בעזרת מיזוג תפיסות מחקר מתחומים שונים. בין היתר נעשו בתקופה זאת חיפוש הקשרים פיזיים-מבניים בין תל אביב לערד, מחקר היסטורי, אדריכלי וחברתי של העיר, איסוף רפרנסים אמנותיים ושיחות עם בעלי עניין בעיר. באמצעים אלו החל הסטודיו לגבש את תפיסותיו ביחס למקום.
לאחר מכן, במהלך תכנית שהות אמן 'ערד אמנות אדריכלות', הסטודיו החל לפעול באחת מגינות הבטון בעיר. בזמן זה נעשו פעולות של ניקוי ועיצוב הקרקע, איסוף ותיעוד סמי-ארכיאולוגי, ניסיונות הצללה שונים וחקירה צורנית של אפשרויות הישיבה בגן.
הפעולות שנעשו בתקופה זאת נבעו מהתפיסות שגובשו עוד בתל אביב והמשיכו להתפתח ולהשתנות עם ההכרות הפיסית והיום יומית עם המרחב.
בחודש ספטמבר, יהפוך חלל התצוגה במרכז לאמנות עכשווית למוקד לעבודה פתוח, על מנת לשתף קהילות שונות בתהליכי העבודה ולקיים דיאלוג בנוגע לעתיד השכונה והגינות.
במהלך החודש יתקיימו פעולות תיעוד, רישום, ניפוי, הריסה וצבירה.
invitation_gym_22 | invitation15.7 | invitation14.7_2 |
---|---|---|
גים |
מרסל תהילה ביטון
השמלה הגדולה
אוצרת: לאה אביר
31/08/2024- 16/05
תערוכתה של מרסל תהילה ביטון מציגה כמה מעבודותיה האחרונות של האמנית, שגדלה במשפחה רבנית ספרדית בעולם החרדי, והיתה שותפה לגל יוצרות הקולנוע החרדי הנשי. התערוכה פונה אל כל החושים ומציבה אפשרויות שונות של זהות ושל התחפשות, של גמישות מחשבה ותנועה בין עולמות.
במרכז התערוכה המיצב Maison (בית): שולחן שנוצר במיוחד לעבודה, ועליו כלי זכוכית מנופחים בעבודת יד, מלאים בערק. המשקה צבוע בצבעי תבלין והבקבוקונים מקבלים צורה של דמעות או של נורות זיכרון. העבודה הזו מכנסת יחד שני מקורות השפעה חזקים על האמנית: עולם האופנה, המיוצג כאן באמצעות השולחן, שהוא שיעתוק של דגם "שולחן הבית" של כריסטיאן דיור שמוצג בפריז, בירושלים ובדובאי, ועליו בקבוקי בשמי הבוטיק מאוסף הפרחים שלו. העולם השני הנוכח כאן באותה המידה הוא העולם הדתי במסורת הצפון-אפריקאית, ששולח אותנו לסעודות שבת וחג ולטקסי אזכרה והילולה. בשמי עלית מתערבבים בבשמי הבדלה ("בורא מיני בשמים"). מתקן תצוגה הוא גם מתקן הסבה ואירוח
שמו של הערק במרוקאית הוא "מחי'ה" - מים חיים. קדושים. בקבוק הערק היה
חלק בלתי נפרד מטקסיו של רבי יצחק אבוחצירה, מחברם של שמונה מהספרים
החשובים ביותר בקאנון הקבלי. הערק כמשקה בעל ערך סגולי, עדיין נתפס במסורת
משפחת אבוחצירא כמחולל ניסים. הבאבא סאלי, בנו, העניק ערק לחולים כסגולה
להבריא. הסיפור המפורסם ביותר הוא על בקבוק הערק שהניח בחיקו ומזג לעשרות
האנשים שבאו לבקש ברכה, והערק לא הפסיק לנבוע מאותו הבקבוק במשך שעות*.
ריחות הערק מתערבבים בריחות צמחי הרוזמרין בעבודה אחרת. לריח כאן יש תפקיד חשוב בהנפשה, בהשבת רוח:
בטקס ההבדלה שנערך במוצאי שבת, לוקחים תבלין או צמח ריחני ("בשמים"), מברכים "בורא מיני בשמים" ומריחים ממנו. על פי הזוהר, בכל שבת נכנסת באדם "נשמה יתרה", תוספת חיות רוחנית שממלאת אותו. עם צאת השבת, זו מסתלקת מהאדם ומותירה אותו שרוי בדכדוך ובעצב. בהרחת הבשמים טמונה האפשרות להשיב את נפשו של האדם, כי ההרחה היא הקלה לצער הנשמה*.
עבודה נוספת המוצגת כאן, ושהפכה למזוהה מאוד עם האמנית, היא "אדרי במאה שערים" (2019-2021). גם כאן מתמזגים להם שני תחומים באופן שלא מוחק את זה או את זה, אלא מותיר את שניהם נוכחים: ראשית, ז'אנר הקולנוע החרדי הנשי, שם נמצאים שורשיה של האמנית כיוצרת, ואשר הולך ומשתכלל ומתמקצע עם השנים. בסוגה הזו נשים מגלמות את כל התפקידים, גם הגבריים שבהם, ורק נשים הן היוצרות והן הצופות:
הקולנוע החרדי הנשי החל לפני שני עשורים במימון עצמי של היוצרות, ללא תמיכה של גופים חיצוניים. זוהי תנועה שצומחת במהירות ומחוללת שינויים חברתיים גדולים. למעלה מ-300 סרטים כבר נעשו במסגרתה. היוצרות לוקחות סיכונים גדולים להפסדים כספיים אם הסרט לא יתאים לקהל היעד, ולחרמות מצד הקהל או מצד מנגנוני פיקוח שונים. אולם אתגרים אלה לא מונעים מהן להמשיך בעשייה או לגעת בנושאים רגישים. בדרכן, הן מנסות לייצר מרחבים חדשים, מתחת לפני השטח, המותחים את הגבולות המקובלים.
בסרטים מככבות רק נשים - שחקניות חילוניות לצד חרדיות או חוזרות בתשובה. ללא סיפורים רומנטיים, הקולנוע החרדי הנשי מאופיין בסיפורי גבורה ודרמות תקופתיות, בקונפליקטים קיצוניים ומלודרמות. עיצוב התפאורה והתלבושות הוא חלק מרכזי בהפקה, ומאופיין באופנת עילית קלאסית העשויה היטב, לצד צילום וסאונד מוקפדים.
התחום השני הוא ההשראה לסצינות השונות, שמגיעה מהסרט ההוליוודי "ארוחת בוקר בטיפאני" (1961, בכיכובה של אודרי הפבורן): האמנית משחזרת במדויק סצינות מתוך הסרט ומחברת אותן מחדש. אודרי הופכת לאדרי, קרואסון הופך לספינג', אבני החן של טיפאני הופכות לאבנים הירושלמיות של קירות מאה שערים.
התערוכה הופקה בעזרת תמיכתה של : משרד התרבות והספורט
.