קרן רוסו

תהומונים

אוצרת: לאה אביר

 31/08/2024- 16/05

​

במרכז התערוכה "תהומונים" מוקרנת עבודה חדשה של קרן רוסו, שכותרתה באותו השם. זהו סרט קצר שצולם באזור ים המלח במהלך השנתיים האחרונות. המצלמה של רוסו נעה בין חופים נטושים לחורבות אדריכליות וטבעיות. משטחי המלח, עצי התמר הגוועים והבולענים מוכרים לנו. אבל בסרט הזה, הופך הנוף המדברי המוכר לייצוג של עולם דיסטופי.

דמות המספר בסרט מובילה אותנו פנימה: לורנס רונסון מתגורר בדיונות מלח לאורך החוף, עשר שנים לאחר שהתרחש אסון סביבתי תעשייתי ענק, שהוביל לייבוש הים. בעקבותיו, התמוטטה ומתה גם רוב החברה שסבבה את מקור המים . את העולם הזה מובילה הבהלה למים. שכבה של פסולת תעשייתית מונעת מהם להתאדות ולהתמחזר, כך שהם הולכים ופוחתים.

השורדים, כמו "חיות מיובשות", פועלים לזקק מים מן הים, ומותירים מישורי מלח ענקיים ודגים תלויים. המים הם המטבע של העולם החדש הזה, שהחיפוש אחריו מסמן גם את התפוררות הציביליזציה. לורנס קורא בפנינו מיומנו את מחשבות ימיו האחרונים. המסע שלו עובר בין דמויות שונות, הריסות וחורבות, בין שאריות זיכרון וזמן.

החומרים החזותיים בסרט הם צילומיה של האמנית באזור ים המלח (במצלמת 16 מ"מ), אותם מלווה קריינות המספר. כלומר, יש כאן תיעוד ובדייה גם יחד – התמצית שרוקחת רוסו בכל עבודה מחדש. ערבוב החומרים מערבל גם את תחושת הזמן שלנו. ממילא, אל מול הסרט הזה, תחושת הזמן היא של אינסוף, של ריק, של זמן חסר מקום ("החוף הוא אזור ללא זמן"). הדים של אלימות ומחסור, רחשים של סביבה מתמוטטת – כל אלה מסומנים כאן כגורל בלתי נמנע שנוכח במלוא הדרו.

הסרט מתבסס על האתוס הדיסטופי כפי שהוא מתואר בספריהם של ג'יי ג'יי בלארד, פרנק הרברט ובריאן אולדיס. רבים מן הספרים האלה קיבלו עיבוד קולנועי, שהדנא שלו גם הוא נמצא ב"תהומנים". נוסף על אלה, ישנן מספר מחוות לאחד מאמני האדמה המקוריים והפואטיים, רוברט סמית'סון (שנהרג בגיל 35 בהתרסקות מסוק קל בזמן שסייר מעל אחת מעבודותיו). אחת העבודות הנודעות של סמיתסון היא "ספיירל ג'טי" – ספירלה ענקית שסמיתסון יצר מאבני בזלת בימת המלח הגדולה שביוטה, ארצות הברית. הסרט של רוסו חוזר גם לעבודות ה"מראות הנטויות" של סמיתסון: הצבות של מראות בתוך ומחוץ לגלריה, שביססו את הרעיונות של האמן אודות "אתר, ו"לא-אתר", ואת השאלות שהציבו לגבי טבע ותרבות, ממשי וייצוג. רוסו מזכירה גם את המושג של סמית'סון "אבולוציה הפוכה" – תנועתו של העולם לעבר הכאוס (אנטרופיה).

נוסף לעבודה החדשה, מוצגת בתערוכה עבודה נוספת, "האוס אטלנטיס" (2016). העבודה קרויה על שם המונומנט האדריכלי שבמרכזה – האוס אטלנטיס – מוסד תרבותי שנבנה בברמן שבגרמניה בשנת 1931. הוא נבנה כדי לממש באבן את חזונו של פטרון האמנות לודוויג רוזליוס: מכון תרבות למחקר המשלב מיתולוגיה נורדית, פסבדו־מדע, סמלים עתיקים ואדריכלות עתידנית במטרה לשקם את זהותו של הגזע הגרמני. בסרט זה אפשר לראות כיצד זמנים רחוקים מתקרבים ומתמזגים. העבר הרחוק הוא לא פחות מדומיין מאשר העתיד הרחוק באותה המידה.

קשה לחשוב על עבודות מדויקות יותר לזמננו ולמקומנו, כאשר כולנו חווים את העל-זמניות של האסון, את ממדיו ההיסטוריים והמיתיים גם יחד. כשהמחשבות מפוזרות בין הריסות, כשהתרבות מתפוררת.