.jpg)
אמנים מציגים: אורי כרמלי | טל שטדלר | רות לאונוב | נעמה בר אור | לו מוריה
'סטודיו gym_ערד' הוא מרחב פעולה ומחקר ציבורי ובינתחומי המבקש לבחון את פוטנציאל השימושים של גינות הבטון הברוטליסטיות בשכונת אבישור בערד.
חברי הסטודיו החלו לעבוד בערד באפריל 2017, תחילה במתכונת של למידה מרחוק (תל אביב-ערד) ולאחר מכן, במהלך חודש יולי במסגרת שהות אמן בתכנית שהות האמנים "ערד אמנות אדריכלות" בעיר.
בספטמבר הקרוב, הסטודיו ימשיך את פעילותו בעיר. הקבוצה תקיים סדרת ניסויים, קבוצות דיון, סדנאות ומופעים בהשתתפות קבוצות פעולה מקומיות ותציג בחלל התצוגה של המרכז לאמנות עכשווית לצד שלטי החוצות הפזורים בעיר (כחלק מפסטיבל קופסה שחורה).
חברי gym הינם אמנים, מעצבים, אדריכלים וחוקרים המתמקמים מידי שנה במרחב ציבורי עירוני חדש מתוך שאיפה לקדם יצירה של מרחבים משתפים.
במהלך תקופת העבודה הראשונה של הקבוצה, עסק הסטודיו בשאלת הלמידה והתכנון של מקום מרחוק בעזרת מיזוג תפיסות מחקר מתחומים שונים. בין היתר נעשו בתקופה זאת חיפוש הקשרים פיזיים-מבניים בין תל אביב לערד, מחקר היסטורי, אדריכלי וחברתי של העיר, איסוף רפרנסים אמנותיים ושיחות עם בעלי עניין בעיר. באמצעים אלו החל הסטודיו לגבש את תפיסותיו ביחס למקום.
לאחר מכן, במהלך תכנית שהות אמן 'ערד אמנות אדריכלות', הסטודיו החל לפעול באחת מגינות הבטון בעיר. בזמן זה נעשו פעולות של ניקוי ועיצוב הקרקע, איסוף ותיעוד סמי-ארכיאולוגי, ניסיונות הצללה שונים וחקירה צורנית של אפשרויות הישיבה בגן.
הפעולות שנעשו בתקופה זאת נבעו מהתפיסות שגובשו עוד בתל אביב והמשיכו להתפתח ולהשתנות עם ההכרות הפיסית והיום יומית עם המרחב.
בחודש ספטמבר, יהפוך חלל התצוגה במרכז לאמנות עכשווית למוקד לעבודה פתוח, על מנת לשתף קהילות שונות בתהליכי העבודה ולקיים דיאלוג בנוגע לעתיד השכונה והגינות.
במהלך החודש יתקיימו פעולות תיעוד, רישום, ניפוי, הריסה וצבירה.
דנה דרויש: נפש חיה בי
16/4/21-24/7/21
אוצרת: לאה אביר
בלב התערוכה "נפש חיה בי" של דנה דרויש עומדת סדרה חדשה של עבודות המוצגת בחלל המרכזי. במהלך שהותה בערד, מצאה את עצמה האמנית חוזרת שוב ושוב למקום אחד: לפאתי העיר, באזור התעשייה, ליד המפעלים והמזבלה הראשית, שם חיים כלבים חופשיים, שאינם חיות מחמד אבל גם אינם חיות פרא. מדי ערב, פעילים בעמותת "ערד לחי" מגיעים למקום ומאכילים ומשקים את הכלבים הללו, המנודים, המורחקים, שנדחקו מעבר לגבולות המבט. דווקא בתוך מה שנראה כמו שממון וצחיחות, כמו ערמות של שאריות זנוחות ומבני תעשייה מנוכרים, מבטה של דרויש על חייהם של קהילת כלבי הספר מגלה לנו כוחות חזקים, גאים ושפופים, של הישרדות, חמלה, משפחה וחברות.
סדרת תצלומים זו מעלה באופן ישיר את נושא זכויות בעלי החיים – תחום שהחברה והחקיקה הישראלית מפגרות בו באופן מטריד. אבל הצילום האוהב, המכבד את המרחק, לא נענה לסכמות של צילום אקטיביסטי, אלא מפגיש אותנו עם דמויות שהן אפשרויות של הדמיון ובאותו זמן – כלבים ממשיים, דמויות יחידאיות, בשר ודם, יצירי מציאות יומיומית חסרת רחמים. לאחר שהפכו לסובייקטים ממשיים, הכלבים מבקשים מאיתנו להידרש למאבקים חברתיים של כל נפש חיה, ולשאלות על אדנות, בעלות, הדרה וחופש. כלבי הספר, בין אם ידעו בית חם או נולדו בסביבה התעשייתית/מדברית, נתפשים בעיני רבים כאומללים ועלובים. אולם דרך המצלמה של דרויש, הם מתגלים כגאים וחופשיים לחייהם. סדרת העבודות הזו עוסקת במהותה באתיקה ובהומניות, במובניהם העקרוניים והמסובכים ביותר, ומנסחת ייצוג מורכב ובלתי צפוי של חירות.
אזור מיוחד בתערוכה מוקדש לעבודות קודמות של האמנית, שנוצרו החל משנת 2014 תחת הכותרת "The Destruction of All Art" (הרס כל האמנות). אלה קולאז'ים המחברים בין דימויים שונים, רובם "גנובים" או מנוכסים מאמנים אחרים (גם אם לא נוצרו כיצירת אמנות, אלא, למשל, כפרסומת, צילום עיתונאי או פריים מסרט קולנוע). "הרס כל האמנות", בעצמו ביטוי שאול, מתקשר לפעולת החטיפה והחיתוך של הדימויים האלה, ואולי אפילו לפעולת החיבור, שמייצרת אותם מחדש, מחברת להם היסטוריה אחרת, צבעים חדשים, איברים שלא ידעו, מילים שלא תיארו, ולא מסתירה לרגע את עקבותיה: ציר החתך והחיבור ברור וחד.
בעבודות האלה ניתן לראות כיצד הדימוי של החיה חוזר על עצמו לאורך השנים, וכיצד הוא מקבל כאן הקשרים של גוף, מיניות, שפה ועוד. ב"הרס כל האמנות" מצטרפות החיות לספקטרום שלם של דימויים שמטיילים ברחבי ההיסטוריה החזותית, תמונות זרות המציצות אחת מתחת לשנייה, נבלעות או נחתכות אחת בתוך השנייה כאילו תמיד הסתתרו שם, והמפעילות אחת את השנייה באופנים חדשים ובלתי צפויים. גם כאן, לחופש אין מחיר.
"נפש חיה בי״ בבלוג הצילום של "הארץ"
"נפש חיה בכולנו" - גלעד רייך על התערוכה של דנה דרויש ב"ערב רב"
צילומי הצבה: לנה גומון
