אמנים מציגים: אורי כרמלי | טל שטדלר | רות לאונוב | נעמה בר אור | לו מוריה
'סטודיו gym_ערד' הוא מרחב פעולה ומחקר ציבורי ובינתחומי המבקש לבחון את פוטנציאל השימושים של גינות הבטון הברוטליסטיות בשכונת אבישור בערד.
חברי הסטודיו החלו לעבוד בערד באפריל 2017, תחילה במתכונת של למידה מרחוק (תל אביב-ערד) ולאחר מכן, במהלך חודש יולי במסגרת שהות אמן בתכנית שהות האמנים "ערד אמנות אדריכלות" בעיר.
בספטמבר הקרוב, הסטודיו ימשיך את פעילותו בעיר. הקבוצה תקיים סדרת ניסויים, קבוצות דיון, סדנאות ומופעים בהשתתפות קבוצות פעולה מקומיות ותציג בחלל התצוגה של המרכז לאמנות עכשווית לצד שלטי החוצות הפזורים בעיר (כחלק מפסטיבל קופסה שחורה).
חברי gym הינם אמנים, מעצבים, אדריכלים וחוקרים המתמקמים מידי שנה במרחב ציבורי עירוני חדש מתוך שאיפה לקדם יצירה של מרחבים משתפים.
במהלך תקופת העבודה הראשונה של הקבוצה, עסק הסטודיו בשאלת הלמידה והתכנון של מקום מרחוק בעזרת מיזוג תפיסות מחקר מתחומים שונים. בין היתר נעשו בתקופה זאת חיפוש הקשרים פיזיים-מבניים בין תל אביב לערד, מחקר היסטורי, אדריכלי וחברתי של העיר, איסוף רפרנסים אמנותיים ושיחות עם בעלי עניין בעיר. באמצעים אלו החל הסטודיו לגבש את תפיסותיו ביחס למקום.
לאחר מכן, במהלך תכנית שהות אמן 'ערד אמנות אדריכלות', הסטודיו החל לפעול באחת מגינות הבטון בעיר. בזמן זה נעשו פעולות של ניקוי ועיצוב הקרקע, איסוף ותיעוד סמי-ארכיאולוגי, ניסיונות הצללה שונים וחקירה צורנית של אפשרויות הישיבה בגן.
הפעולות שנעשו בתקופה זאת נבעו מהתפיסות שגובשו עוד בתל אביב והמשיכו להתפתח ולהשתנות עם ההכרות הפיסית והיום יומית עם המרחב.
בחודש ספטמבר, יהפוך חלל התצוגה במרכז לאמנות עכשווית למוקד לעבודה פתוח, על מנת לשתף קהילות שונות בתהליכי העבודה ולקיים דיאלוג בנוגע לעתיד השכונה והגינות.
במהלך החודש יתקיימו פעולות תיעוד, רישום, ניפוי, הריסה וצבירה.

![]() invitation_gym_22 | ![]() invitation15.7 | ![]() invitation14.7_2 |
|---|---|---|
![]() גים |

בשיר אבו- רביע
צל צבעוני
אוצרת: לאה אביר
06/12/2025- 18/09
כשהיה בן 17 בלבד, הציג בשיר אבו-רביע את תערוכתו הראשונה ומאז הפך לאחד האמנים המסקרנים והמקוריים בתרבות המקומית ואבן שואבת לאמנים וליוצרים רבים. אבו-רביע (נ' 1951) הוא יליד נחלת שבט אבו-רביע בנגב, ואותה תערוכה מוקדמת מימי נערותו, שהזניקה את דרכו האמנותית, התקיימה במה שהיה אז מוזיאון ערד. הגלריה של המרכז לאמנות עכשווית בעיר היא הגלגול האחרון של המוזיאון הותיק. כמעט שישה עשורים אחרי תערוכתו הראשונה, "צל צבעוני" היא תערוכה ברוח רטרוספקטיבית, שמאפשרת לראשונה להיחשף לגוף עבודות רחב מיצירתו השופעת של אבו-רביע, משנות השבעים ועד ימינו.
לתערוכה נלווה ספר שעומד לצאת לאור – מונוגרפיה ראשונה על עבודותיו של האמן – ובו חיבורים של כותבים מתחומים ומדורות שונים, כמו גם מחקר היסטורי שמציג את ציוריו, פסליו, העבודות הציבוריות, הרישומים והעבודות הקונספטואליות שלו מ-1969 ועד היום. התערוכה והספר הנלווה לה ממקמים אותו, גם אם באיחור רב, בהיסטוריה של האמנות המקומית ושל האמנות הערבית בכלל.
בשיר אבו-רביע סיים את לימודי האמנות שלו בשנות ה-70 במכון אבני, שם היו מוריו מחשובי האמנים בישראל. לאחר סיום לימודיו, עבר לפריז והמשיך ללמוד באקול דה בוזר. בתקופה זו, נדד עם עבודותיו שהוצגו ברחבי העולם – מהוואנה, פריז ורומא עד לתל אביב-יפו ולבית לחם. כשחזר אל הנגב בשנות השמונים הוא הפך להיות מומחה באפקטים מיוחדים לקולנוע (בעקבות עבודתו על הסרט "רמבו 3", שצולם באזור הנגב המזרחי). גם היום, הסטודיו רחב-הידיים של האמן, השוכן באחד מכפרי הנגב, מלא בתותבות, חלקי תפאורה וחומרים מתחזים, לצד הציורים והפסלים שמעולם לא הפסיק ליצור.
תערוכה זו מתמקדת בשני אלמנטים מרכזיים ביצירתו של אבו-רביע: המערכת המיתולוגית הייחודית והדינמיקה הציורית שהוא פיתח לאורך השנים. התחקות אחרי כל אחד מהאלמנטים האלה מובילה לזיהוי של תקופות ומגמות בעבודותו ובתפיסת עולמו. המיתולוגיה הפרטית יוצאת הדופן של האמן מתבססת על אגדות עממיות, גיבורי פולקלור, דמויות אדם וחיה ואדם-חיה, וגם סוסים ורוכביהם, כלבים, רובוטים וכלי מלחמה. הדמויות והאלמנטים הללו מלווים את המרחב המדברי, מרחפים לצידו ומעליו תמיד. לעיתים הם הופכים לנושא הציור המרכזי ומתעמתים ביניהם בדו-קרב ציורי.
הדינמיקה הציורית של אבו-רביע מושפעת מאוד מסגנונות ציור מודרניסטיים ומייצרת עבור הדמויות והדימויים מרחב ציורי ייחודי. כמו המדבר, המרחב הציורי של אבו-רביע כלל אינו ריק – הוא מלא תנועה, תנופה, חזרתיות והשתנוּת. אפשר למצוא בציורים קומפוזיציות סוריאליסטיות, אלמנטים עתידניים וסימני תנועה פוטוריסטיים. אולם ככל שמצטברות העבודות, מתגלות טכניקות הציור המודרניסטיות – קווי התנועה והצבע – גם כסימניה של התרבות החזותית הבדואית, ובייחוד דפוסי ומארגי הרקמה והאריגה שהיא ידועה בהם. הצורניות של המופשט הציורי שזורה בזו של הדפוסים הטקסטיליים העממיים ואלה מתאחדות למופע ציורי צבעוני, חידתי ומלא נפח.
*התערוכה והספר הופקו בסיוע תמיכתם הנדיבה של מפעל הפיס, קרנות ואוספים פרטיים
*עוזרת מחקר: שדא דראוושה

.jpg)























