דניאל פישר

מים שקטים

אוצרת: לאה אביר

 11/04/2026- 21/01

תערוכתה של דניאל פישר הלכה ונבנתה במהלך השנתיים האחרונות, במהלכן ביקרה האמנית כמה פעמים בערד ושהתה בתכנית הרזידנסי של המרכז לאמנות עכשווית. התערוכה כוללת מיצב חדש גדול ממדים, עבודות קרמיקה וציורים.ה

במרכז התערוכה נמצא מיצב פיסולי ששמו כשם התערוכה כולה, "מים שקטים". הוא מפגיש בין יער סבוך מפוסל בלוחות עץ לבין עבודת רצפה שמדמה את מימיו של נווה מדבר. זוהי סביבה שאפשר להתהלך בה, והיא בנויה מחלקי נוף שהאמנית לוכדת שוב ושוב בציוריה ובתצלומיה: צמחייה ומקווי מים. בשניהם היא מוצאת מקומות התכנסות חברתיים ופרטיים גם יחד, מקומות של שהיה וציפה, של חיים שצצים מתוך השקט. היער כאן בנוי צללי-עצים או שאריות שלדיות של עצים שרופים שלמרות הכל זוקפים קומתם. פישר מצביעה על הזרעים והמינרלים שבעץ השרוף שיש להם פוטנציאל לחזור לחיים בעזרת המים.ם

 

במהלך השנה האחרונה, במסגרת תפקידה כחובשת במילואים, פישר טיפלה בפצועי הטבח בדרוזים בא-סווידא בסוריה, שהגיעו לבתי חולים שדה שישראל הקימה על הגבול. כמו רבים מתושבי הארץ הזו, היא נתקלה במראות ובסיפורי זוועה שלא דמיינה. אולם מתוך הפוסט-טראומה שפושה בכל, היא מבקשת לאתר דווקא את הגדילה או הצמיחה, את זווית ההסתכלות החדשה על החיים ועל העולם שיכולה להיווצר מתוך השבר. החיפוש הבלתי נגמר אחר חיים חדשים הוא אחד המפתחות לקריאת התערוכה "מים שקטים". היא מלאה בסימנים של מפלט ואפשרויות אישיות וחברתיות של שיקום.ם

 

השהות בערד שימשה עבור פישר אותו מקום מנוחה שהיא מחפשת ביצירתה. בעבורה, העיר מכנסת סביבה ובתוכה חיות ובני אדם מסוגים וממינים שונים, שמתקבצים בה כדי לשתות ממימיה, ספורים ככל שיהיו. חיות שהיא ראתה בשיטוטיה באזור, כמו תנשמת, זרזיר (טריסטרמית) ואפילו פלמינגו, מופיעות שוב ושוב בעבודות המוצגות בתערוכה. היא אכן פגשה בפלמינגו, אותו עוף זר ומוזר שבכל זאת נצפה במקומותינו. זה היה בדרום ים המלח, ליד מערת סדום. איש החברה להגנת הטבע עמד שם ונופף במקלו כדי להרחיק אותם ממי המלח כדי שלא ייטעו לחשוב שהם מים מתוקים. בפעם השניה, היא פגשה בהם בעתלית וגילתה שבמהלך מלחמת האזרחים בסוריה נדידת הציפורים באזור כמעט ופסקה. הפלמינגו שינו מסלול ומצאו עצמם בצפון הארץ, שם החליטו להישאר ולהתמקם

התערוכה "מים שקטים" היא הזמנה להיחשף לגישה האמנותית הייחודית והמקורית של פישר, העמדה הביקורתית-אוהבת שהיא מאיישת כלפי העולם. היא מגלה ומייצרת מקומות שהייה (של המבט או של הגוף) שמתיכים יחד את החוץ והפנים באופן שמסיר הפרדות ומגבלות וחוגג את העירוב, הצבע, החיים.ם

 

במהלך הקמת התערוכה הגלריה נפתחה לקהל בשני מועדים, והמבקרים הוזמנו להשתתף בבניית המיצב

​