acacarad@gmail.com  08-9551531

בן יאיר 28 ערד, מתנ"ס ערד קומה א'

ben yair 28 arad - 1st floor

  • Facebook Clean
  • Twitter Clean
ARAD new logo-01 (5).png
MatnasArad New logo.jpg
רשות לפיתוח הנגב - לוגו.jpg
תרבות.png
פיס חדש.jpg

לי לוריאן ואפרת אוחיון: מזג אוויר

שהות אמן(יות)

 

אנו, לי לוריאן ואפרת אוחיון, אמניות בין-תחומיות מירושלים הגענו לערד כחלק מתכנית "שהות אמן" בבית הסופר שברחוב האחווה 8. בשהות בת השבועיים בעיר אנו נעבוד על פרויקט וידאו בשם "מזג אוויר" דרך שאלות מחקר שונות אל עבר עבודה המתעדת את תהליך היצירה כמו גם הופכת להיות עבודת אמנות בפני עצמה.
ב"מזג אוויר" אנו מבקשות לחבר בין הפיזי-גופני למופשט-רוחני ולהתמקד באקלים והנוף המדברי של ערד כנקודת מוצא לעיסוקנו במקום.
אנו שואלות אתכם/ן: תאר/י את כיווני האויר בבית שלך- ? מה כיוון הרוח משדה בריר לביתך? למה ערד? מרחק ראות - איך את/ה רואה את העתיד שלך בערד? מה השאיפות שלך? אם הרוח היתה יכולה לשאת איתה בני אדם, לאן היית רוצה להגיע?

 

בוקר יום שלישי, 03.02.15

 
לי:

“נחתנו" בערד. התחלנו ללכת ברח' יהודה ופנינו ימינה ברחוב האחווה. ברגע אחד המפה של ערד, עליה הסתכלנו כמה פעמים בגוגל, היתה בין הרגליים שלנו. כבר לא היינו מחוץ לעיר, חוקרות תמונות לווין אלא בין הבתים, השבילים והמדרכות, והמדבר. ברגע הראשון הרגשתי כמו בהזיה, בה אני נמצאת בשכונה די מוכרת (כמו שכונת הקטמונים בירושלים) אבל מישהו, כמו בתאטרון בובות זעיר, החליף את התפאורה והניח מדבר. חוויתי הרגשת תלישות במעבר בין זום אין – להתהלך בין בתים בשכונה וזום אאוט – לקלוט את ההקשר של ערד בנוף המדברי. בסך הכל יומיים אנחנו פה וכבר ההבנה שלי את הקשר בין הארכיטקטורה המקומית והנוף התחדדה. זה משהו שקשה לבטא בשפה מילולית, אולי בלתי אפשרי, כי המהות שלו היא השהות כאן, הרגע והמקום הזה.

 

ביום השני בערד, הבוקר הראשון בעיר, יצאנו לבקר את האנדרטה שהציב תומרקין לזכר הרוגי ארגון הפלמ”ח מ1948. בדרך ראינו כמה רועות עם עדר וסטינו מהשביל בשביל לומר שלום. בערבית שבורה אמרתי משהו על זה שיש יום יפה והשמש נעימה ואחת הרועות אמרה בעברית "מזג אוויר". מזג אוויר. מזג אוויר. ורדיו שהן אלתרו לו אנטנה. וחדשות שנקלטות מירדן. וגדי לבן לבן שנולד 10 דקות לפני שנפגשנו.
הערבית המשיכה להנחות את טיולנו וליד מרגוע ערד, כשעצרנו לצלם, דיברתי עם כמה פועלים שישבו לארוחה קלה. אחד מהם אמר שכדאי לנו להמשיך ולצלם "שם" ול"שם" בדיוק התכוונו ללכת. על רמה קצת לפני האנדרטה ישב אדם נוסף ואכל ארוחה קלה, בהמשך למדתי ששמו עלי מכסיפה והוא נולד "פה".

 

ליד הפסל, שההשראה לו שאובה ממאהלים בדואים וכלי מים הממחישים את הקשר האמיץ לקרקע, כפי שלמדנו מאתר האנטרנט של ערד, ישבנו ושתקנו. הנחתי על אבן מכשיר שיקליט את השקט, עצמתי עיניים והתמקדתי בנשימה. כשפתחתי אותן הנוף של המדבר לא היה זר. הרגשתי שעם פתיחת העיניים העולם כולו נחשף בפניי, שכדור הארץ מאפשר לי, באמצעות המראה הפרוס לפנינו, לעבור עם העיניים על שטח הפנים שלו בחופשיות ואינטימיות גדולה. הבנתי את המשמעות של להיות פה – המעבר מן הקונספט שבנינו, דרך מילים ורעיון, למבט, התבוננות, שהות, השהיה.

 

 

אפרת:

היוצרת,

דפוס מחשבה / רישום פני השטח
מתאקלמת: ילידת 1983 / גדי אחד בן יומו

מתהפכת: האחזות / אדמה
זוג או פרד?

להעלות חרס.

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload