.jpg)
מתוך ראיון שפורסם בעיתון הצבי מערד
שיר יפת היא בוגרת המדרשה לאמנות. לומדת לתואר שני באוניב' ת"א. מורה לאמנות במרכזים לילדים מחוננים במרכז. יוצרת בעיקר בצילום ופיסול. הציגה בגלריות ופסטיבלים בתל-אביב.
שיר הגיעה לערד במסגרת תכנית שהות האמן "אמנות אדריכלות ערד" הפועלת בעיר מזה כ-4 שנים. במסגרת השהות יוצרים האמנים בהשראת העיר, ומקיימים פעילות קהילתית.
הפרויקט האמנותי: מזכרות ערד
"אני עובדת על פרויקט תחת כותרת של מזכרות מערד", מספרת שיר. "זה מן תרגיל לעצמי לתקופת השהות. לקחתי את הרעיון של מזכרות בכלל, ובהשראתן אני מכינה אובייקטים שמתמקדים בחיבור בין העיר למדבר, הקצוות שבין העיר והמדבר והתערבבות הטבע בעיר.
מזכרת אחת היא צנצנת עם אוויר מערד. שוטטתי בשכונות שבקצוות השונים של העיר עם מצלמה ומצאתי הרבה שמיים, מערכות ביוב ועמודי חשמל, לצד מסמנים של גבול העיר כמו גדרות וחוטי תחום השבת. הצילומים ימוקמו בתוך צנצנות, ואני מתכוונת לכלוא את האוויר של המקומות האלה ולצרף להם חותמת אותנטיות.
מזכרת נוספת נעשתה בהשראת הבולבוסים שלכדו אותי. הם כאן בכל העיר. הטבעתי את פני השטח שלהם יצקתי אותם ויצרתי מהם מגנטים. בניסיון להכין מזכרות מהשמש המדברית, יצרתי הדפסות בטכניקות ציאנוטייפ, שלוכדות את אור השמש בשעות שונות של היום. ממגבות ערד יצרתי שכבות שונות של נוף. הקלטתי גם פסקול של השקט של המדבר השורר ברחבי העיר.
"לקחתי את הערך התיירותי של העיר בהומור, והמצאתי דברים שקשורים לייחודיות של העיר והמרחב. תוך כדי, הבנתי מה מעניין אותי: אוויר ומינרלים, צומח וחי, את כל אלה ניסיתי ללכוד בתוך העבודות. בתהליך העבודה שלי אני מתייחסת למקום והופכת לחלק ממנו, ומשתמשת בקיים מסביבי. אני מתכתבת עם ציור ועם צילום, אבל הנטייה שלי היא להשתמש בחומרים שמצאתי במרחב- ולעשות עליהם מניפולציה אמנותית".
היית רוצה שהיצירות יהיו מרצ'נדייז אמיתי?
"אני רואה את זה כאמנות, זה לא באמת מתמסחר או משתכפל בקלות. זו עבודת יד. העבודות הגיעו מגישה חיובית לעיר, אבל אני לא יודעת אם הן מתפקדות כמזכרת אמיתית. חשבתי על הבולבוסים שאנשים לקחו אליהם כמזכרת. גם אבן ערד אנשים לוקחים לבית שלהם כניסיון לנכס את הטבע אליהם. אלה מזכרות בלתי אפשריות. בהתחלה חיפשתי אייקונים של העיר, ויש כמה בולטים - פסל הבולבוסים, שהוא למעשה רוג'ום. גם בציאנוטייפ יצרתי דימויים של רוג'ום וגמל. אני מתייחסת לאייקונים, אבל בביקורתיות. אני מגיבה אליהם ומפרקת אותם.
הפרויקט הקהילתי: ציור משותף
במהלך שהותה, יזמה שיר פרויקט אמנות שמשלב בין תלמידי תיכון מאל פורעה ותלמידי חטיבת הביניים של ביה"ס קדם. במסגרת הפרויקט התקיימו שמונה מפגשים, כל פעם בבית ספר אחר. "המפגשים התמקדו בהיכרות באמצעות יצירה ועבודה עם חומרים, כשתוצר הסופי הוא מעין תבליט אסמבלאז' עם חומרים ממוחזרים."
איך הייתה החוויה?
"לא פשוטה. הילדים מאל פורעה מדברים מעט עברית, ותלמידי קדם לא דוברים ערבית כך שהיו הרבה פערים ביניהם. שני המפגשים הראשונים כללו יצירה אישית, כך שהיה קל יחסית. אבל כשהגיע הזמן לעבוד יחד, עלו קשיי תקשורת ומתחים. עם זאת, היו גם רגעים יפים.
עבדתי בשיתוף פעולה עם מדריכה בדואית מרהט, שזה גם היה מעניין ומלמד בשבילי. בשביל התוצר הסופי ביקשנו לתכנן ציורים שיהיו קשורים לנושאים שעסקנו בהם – היכרות בין קבוצות ומעבר ממקום למקום, עבודה עם חומרים מהטבע לעומת חומרים ממוחזרים. היו הרבה ציורי שקיעה, נוף, מדבר טבע, עיר, בית ספר. שילבנו בין הדברים שחזרו על עצמם, והתבססנו על ציור של ילדה מאלפורעה: כביש לאור ירח, מלון לצד אוהל. העברנו את הציור לדיקטים גדולים, שיבצנו בו חומרים ממוחזרים, והוא יהיה מוצב בשני עותקים בבתי הספר".