ראיון עם הדוקטורנטית לליטה סלנדר (ארה"ב) בנושא תכניות רזידנסי בעולם

האמנית והאוצרת האמריקאית לליטה סלנדר הגיעה לערד לבקר בתכנית הרזידנסי "אמנות אדריכלות ערד" במסגרת המחקר שלה בנושא תכניות שהות אמן, ועל הדרך מספרת מה זה בכלל, ולמה מה שיש לנו בעיר כזה שווה לאמנים מהארץ ומהעולם

לליטה סלנדר (37) היא אמנית ואוצרת עצמאית המתגוררת בניו יורק. הדוקטורט שלה באוניברסיטה של רדינג באנגליה ואוניברסיטת ציריך לאמנות עוסק בתוכניות שהות אמן ברחבי העולם במאה ה-21. במסגרת מחקרה הגיעה לישראל לראשונה על מנת לבקר בתכנית שהות האמן ("רזידנסי") "אמנות אדריכלות ערד". על הדרך, פגשנו אותה כדי להבין קצת יותר מהן תכניות רזידנסי ואיך הן עובדות.

אבל קודם - מה קורה בערד:

הכל התחיל לפני כ-20 שנה, כשהגברת דורה גמזו תרמה בצוואתה את ביתה לעיריית ערד על מנת שישמש כמרחב שהייה לאמנים יוצרים ואנשי רוח לתקופות קצובות של כתיבה ויצירה. הבית, ברחוב אחווה 8 בערד, קיבל את השם "בית הסופר" ושימש מספר שנים כבית אירוח לסופרים ומשוררים. עם השנים דעכה הפעילות בבית. לפני כארבע שנים קיבל המתנ"ס את הבית להפעלה ע"י הדס קידר, אמנית ואוצרת שקיבלה מלגת "אמן בקהילה" ממשרד התרבות. קול קורא פורסם באתרי רזידנסי בארץ ובעולם - ואמנים החלו להגיע. במסגרת התכנית הגיעו לערד בארבע השנים האחרונות כ-80 אמנים מהארץ ומהעולם, כולם יצרו יצירות בהשראת העיר והמדבר שסביבה וקיימו מפגשי אמן וסדנאות עם קהלים מגוונים בעיר. האמנים נבחרו ולוו ע"י האוצרת הדס קידר. בשנתיים האחרונות גם הוצגו יצירותיהם בתערוכות המרכז לאמנות עכשווית בערד.

סביב תכנית הרזידנסי, אותה מפעילה בימים אלה האמנית תמר רודד שבתאי, זוכת מלגת "אמן בקהילה" בערד לשנה זו, פועלת קבוצת "נוער שוחר אמנות" הנפגשת עם אמני הרזידנסי דרך קבע והציגה את תוצרי המפגשים במסגרת התערוכה "אמני ערד ומבואותיה" המוצגת בימים אלה במרכז לאמנות.

תכניות רזידנסי הינן תופעה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם. בישראל פועלות 4-5 תכניות רזידנסי: במשכן האמנים בהרצליה, תכנית "ארטפורט" תל אביב, תכנית קטנה במסגרת הגלריה בעפולה, והתכנית הפעילה בערד. חלק מהתכניות כוללות לינה, חלק לא. חלק ממומנות וחלק לא. חלק עוסקות באמנות, וחלק רב תחומיות.

לליטה, מדוע יש נהירה של אמנים לתכניות רזידנסי?

"שהות בתכנית רזידנסי הפכה לסטנדרט אצל אמנים צעירים בוגרי בתי ספר גבוהים לאמנות בעולם - כשורת חובה בקורות החיים. תכניות רזידנסי מאפשרות מפגש עם אוצרים והתחככות בעולם האמנות. בנוסף, אמנים רוצים מקום ליצור ולהתפתח - עדיף כזה שייתן להם השראה. אמן יושב כל היום בסטודיו שלו - וזו הזדמנות לשנות את החוויה שלו. חשוב תמיד למצוא את הקצוות של היצירתיות ולהתנסות באתגר אחר. אמנם קשה לעזוב כל פעם את העבודה ואת המשפחה. זה לא קל לאמן, אבל זה גם חשוב להתנסות שלו. אמנים מעבירים לפעמים חצי מזמנם על הגשה לתכניות רזידנסי".

איך נראות תכניות שהות אמן ברחבי העולם?

"יש הרבה סוגים שונים של תכניות שהות אמן. הסגנון הטיפוסי: האמן מקבל סטודיו ומקום לינה. יש תכניות הפועלות כמו ערד במקומות מרוחקים ומבודדים, ויש בערים צפופות כמו ניו יורק. תכנית residency unlimited בניו יורק, למשל, הרזידנסי הוא רק מקום מפגש לאמנים, אך אנשי הצוות מוצאים להם סטודיוז מתאימים או עזרה בפרויקטים. במסגרת התכנית הזו הייתה אמנית שעשתה פרויקט עם מחלקת התברואה בעירייה. חלק מהרזידנסיז הם כמו ריטריטים, לשניים או אחד, ויש כאלה עם 30-40 אמנים בבת אחת. חלק מחוברים לאספנים, חלק מחוברים לחללי תצוגה כמו בערד. בשווייץ יש אפילו תכנית שהות אמן במסגרת מאיץ החלקיקים".

התכנית בערד מאוד מכוונת מפגשי קהילה. מה קורה בעולם?

"גם כאן יש הרבה סוגים וסגנונות. יש תכניות רזידנסי ממוקדות קהילה ויש כאלה שלא. חלק מאפשרים לאמנים להציע מפגשים בעצמם, חלק עובדים רק בבתי חולים או במסגרות ממוקדות. זה לרוב חלק משמעותי בפרויקטים. זה חשוב גם לקהילה וגם לאמן. האמן עצמו מעוניין לפגוש בקהילה. תכניות הרזידנסי בנויות לא פעם על משהו שהאמן נותן חזרה. חלקן דורשות מהאמן להשאיר עבודת אמנות או להציג תערוכה בסיום השהות, אבל דרישות מעין אלה רק מלחיצות את האמן המתארח. לכן תרומה כלשהיא לקהילה עדיפה".

מה ראית בערד?

"זו תכנית מאוד מיוחדת. תכנית שהות האמן כאן מחוברת מצד אחד למרכז לאמנות עכשווית, ויחד עם זאת היא די מבודדת. היא נותנת לאמנים משהו מיוחד. הבית מאוד נוח ונעים, זו דרך יפה להיכנס לעניין. כל אמן שמגיע נפתח למשהו אחר. בחודש של שהות אפשר להגיע להישגים משמעותיים. אני רואה שהתכנית בערד מזמנת לאמן לא מעט אתגרים: קשה להתפנות לגמרי מהעבודה שלך ולבוא לזמן ארוך. גם החלק הכלכלי לא פשוט. רוב הזמן התכנית מאפשרת לינה ומקום לעבוד, אבל לא מלגות, ואמנים צריכים לוותר על עבודה שיש להם כדי להגיע. גם למי שיש ילדים קשה להגיע לתקופה ארוכה".

היית רוצה להקים בעצמך תכנית רזידנסי?

"אותי מעניין הקשר שבין הגנה על זכויות אדם לחופש ביטוי של אמנים. לאו"ם ולאיחוד האירופי יש תכניות גדולות לתמיכה באנשים שנרדפים בשל דעות המעלות הפרה של זכויות אדם, ולאחרונה הם מכירים גם באמנים ככאלה הראויים למקלט. אני חושבת על תכנית רזידנסי ארוכת טווח - של שנתיים לפחות - לאמנים בסיכון, הכוללת לינה ופעולה במקום בו לא תהיה להם סכנה בשל דעותיהם".