חיפוש

בר ירושלמי: מיקרו-רזידנסי

סימני חיים - יום 01

אני חוזר פעם נוספת להקשיב לחולות המדבר, והפעם לא הגעתי לבד.

עם Riff Cohen ו Tal Ziv


סימני חיים - יום 02

סיור בעקבות צמחי מרפא מדבריים בניצוחה של Yonat Mordoch. מכשפת העשבים הוכיחה פעם נוספת שאין צורך ביותר מכמה צעדים אל עבר הגבעה הצמודה על מנת למצא חיים.


סימני חיים - יום 04

האורח הבא הגיע לשהות עימי - מאיר טאטי.

אנחנו מוצאים עצמנו עמוק בתוך שטח לא מוכר, הרחק מהשבילים המסומנים שבתוכם אנו אמורים לצעוד. איפשהו בין כוס קפה אחת למשנה, בנפתוליו של נחל (או אולי היה זה נהר) שהיה ואיננו, אנחנו מדברים על המושג החמקמק של ידידות.

ידידות, מאיר טוען - היא מרחב הנמצא מחוץ לגבולות החוזה החברי. מקום של שווה בין שווים, בו הושטת היד לאחר היא מעשה של פשטות אנושית. בתוך ידידות איננו כבולים למערך הציפיות של חברות, ואנו חופשיים לנהוג ולפעול בהקשבה למושא הידידות שלנו, בין אם הוא אדם, חיה, או דומם.

ומה בנוגע לזרות? אני מתבל את הדיון. האם אין היא נמצאת תמיד בין הידידות לחברות?

השיחה ממשיכה בעוד אנחנו נעים בנקיקים המובילים לים המלח, שנראים כאילו יצאו הישר מספר לא כתוב של ז׳ול וורן. אני תוהה לעצמי מיהו האדם הזה הצועד לצידי - האם הוא זר לי? ידיד? או אולי כבר חבר?


מוזיקה היא מסע השתקפויות בזמן האינסוף.

במסע תעתועים עם Riff Cohen

צילום: Tal Ziv המוכשר סאונד: Zohar cohen


סימני חיים - יום 05

את אזובית המדבר הכרתי תוך כדי מסעות רבים לגבעות ערד. הריח שלה הוא בלתי נשכח וממלא את הנחיריים בתערובת של מתקתקות חריפה שעושה חשק להרחיב את הריאות כמה שאפשר.

היא לא קלה למציאה, ועם הזמן אני לומד את התנאים שבהם היא מסכימה להתקיים, כמו העובדה שתעדיף מקומות גבוהים, או איזו זווית של השמש היא אוהבת.

זו חוויה אחרת לגמרי לפגוש צורת חיים מקומית בשטח המחייה הטבעי שלה. כמו לחפש מכר אהוב בתוך תחנת רכבת הומה, אני מוצא אותה תמיד הכי טוב בשעות הצהריים המאוחרות, כשאור השמש חושף את הירוק הבלתי מתפשר שלה. מופע של יופי הבוקע מבין הסלעים.

דרכה אני לומד לראות, להריח, להבין אחרת. היא מורת הדרך שלי לעולם זר ומופלא שאני עושה בו את צעדי הראשונים.


סימני חיים - יום 07

״אתה שומע? ההד חוזר בביט קבוע, דיליי כפול מושלם!״ היא אומרת לי בזמן שאנחנו משחקים בלהרטיט מולקולות אוויר בתוך ואדי ענק.

כל דבר משאיר אחריו זכר היא אומרת, ושוחקת שתי אבנים אחת בשניה. הנחל כולו הוא משחק של הקשות בין מים לאבן.

עם מיכל אופנהיים, מדברים אל המערות בואדי אל מהואת - נחל התהומות.