בלוג שהיית אמן של עדי עוז ארי

הוזמנתי להשתתף בתוכנית רזידנסי בערד, אך עם פרוץ המלחמה עם איראן נאלצתי להישאר בתל אביב. הבית הפך לסטודיו מאולתר, והמקלט – למרחב יצירה.

צמודה למצלמת הפלואוריד שלי, בין אזעקה לאזעקה, יצאתי לסיורים במקלטים הפזורים בעיר.

חשתי שאני נכנסת אל תוך מציאות מקבילה – חללים תת-קרקעיים של בטון ואבן, מסדרונות צרים, בתי כנסת חבויים – עולם טעון שבו הזמן כמו נעצר, בדיוק כמו ברגעים שמקפיאה מצלמת הפולארויד.

החיפוש אחר שכבות של משמעות בתוך חללים מגוננים אך שבריריים, הפך למרכיב מרכזי בתהליך היצירה שלי.