נוף משותף: בין מים למים
הפתיחה 5.6.2020

סיפור התערוכה המלא בבלוג "הדרך לנוף משותף"

אמנים: 

דוד בהר פרחיה

דן פרברוף

אוצרת: עירית כרמון פופר

אל בורות המים
אל המעין אשר פועם בהר
שם אהבתי תמצא עדין
מי מבוע
מי תהום
ומי נהר
(לאה גולדברג, אל בורות המים)
וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל
על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה
(דיוויד ברוזה ויעל לוי, שיר אהבה בדואי)

כל שיח על מדבר שוזר בתוכו קיומם של מים ; שכן החיים בתנאים מדבריים לאורך זמן אינם אפשריים ללא מים . ואכן ב(א)רות המים הם אחת התופעות המדבריות העתיקות ביותר שמתמודדות עם האיום בחוסר מים, ועל אף המיתוס הרומנטי הנקשר אליהן, הרי שניתן לומר כי הדבר המשמעותי ביותר בהן עבור תושבי המדבר הוא אספקה סדירה של מים. מחקרים ארכיאולוגיים מעידים כי באזור ארץ ישראל, התבססה התופעה מתקופת הברזל עם נוהג אגירת מים סמוך לבתי הישוב באמצעות בורות במדרון – מאגורות (חראבות בערבית), בורות ציבוריים ופרטיים. במדבר יהודה במיוחד היו נפוצים בורות המים בעיקר בשל סלעי הקרטון הרכים המאפיינים את האזור, נוחים לחציבה ומונעים את חלחול המים. שני טיפוסי בורות שכיחים הם המאגורה בה נקווים מימי הערוצים, והבור אליו מגיעים בתעלות מי נגר עילי מהמדרונות; המוקדמים ביותר מתוארכים לתקופה הרומית-ביזנטית.

בקעת קנאים שבמדבר יהודה יושבה בתחילת שנות ה-50 באוכלוסיית הבדואים – משפחות חמייסה וחוואמשה משבט הג'נביב בהוראת מדינת ישראל הצעירה. המשפחות הראשוניות יושבו סמוך לכביש ערד מצדה בצפון בקעת קנאים. מאז ועד היום מורכבת ההתיישבות ממתחמי מגורים קטנים כפריים ומבודדים, המבוססים על אב קדמון וצאצאיו, וממוקמים ב תנאי קיום קשים וללא אספקת מים סדירה. הבדואים עשו שימוש בבורות המים הקיימים בסביבה, אליהם נוספו בשנות ה-60 ,בעקבות הנחת צינור מים מערד למצדה, ברזים במקום בו שוכן כיום כפר הנוקדים, במרחק של מאות מטרים ועד קילומטרים, שלאורכם נמשכו צינורות מים שחורים בקוטר של 20 מ"מ אל מתחמי המגורים.

השימוש בבורות המים נפסק בתחילת שנות ה-2000. הם ננטשו והתמלאו בסחף כך שאינם מצליחים יותר למלא את ייעודם.
כיום, עם שינויי האקלים ומשבר המים העולמי, בצד המודעות הגוברת להתחממות גלובלית, גובר הדיון במדבור ובדרכי התגברות על בצורת. אחת הדרכים היא שימור מקורות מים קדומים, ושימוש בשיטות מסורתיות חכמות לאגירת מים, בעיקר במרחבים מדבריים. עוד ב-1975 אמנת Ramsar של אונסקו הביעה את חשיבות שימורם של מקווי מים כמערכות אקולוגיות מהחיוניות ביותר על פני כדור הארץ, כאשר השימור נקשר למאפייניהם הייחודיים הטבועים בהם כגון תכונת המים לזרום במורד הטופוגרפיה. מגמת השימור נקשרת להשקת אונסקו באותה תקופה את MAB – אדם וביוספרה להגדרת שמורות ביוספריות , המהוות מודל הכולל היבטים מרחביים, חברתיים וניהוליים עם תפיסות של קיימות וחשיבות שימור מגוון של כל תחומי החיים, מהן המגוון הביולוגי ועד התרבותי.
בשימור בורות המים בצפון בקעת קנאים שבמדבר יהודה עוסקת עבודת האמנות נוף משותף - עבודת משך ייחודית שפועלת בשטח לשימור נוף ותרבות המדבר באמצעות סדרת פעולות אמנות השתתפותיות תלויות מקום, שמטרתן יצירת סימון שביל הליכה תיירותי חדש, הוא שביל בורות המים , שמחבר בין אתרי בורות מים וההתיישבויות הבדואיות הסמוכות להם . מאחורי היוזמה וביצוע הפעולות ניצב קולקטיב האמנים הבינתחומי "נוף משותף", בו פועלים במשותף יוצרים מתחומים שונים: אמנות חזותית, ניו-מדיה, מחול ואוצרות. דוד בהר פרחיה - אמן חזותי; דן פרברוף - אמן ניו-מדיה רב תחומי, איריס נייס - כוריאוגרפית ואמנית תנועה; ועירית כרמון פופר - אוצרת. פעולת האמנות ההשתתפותית ביסודה היא פעולה מוטת -קהילה ופועלת בשיתוף פעולה עם הקהילות המקומיות; קהילת הבדואים והקניית עבודת הכפיים הוורנקולרית המסורתית, קהילת הנשים הבדואיות מתל ערד בפעולה אריגה מסורתית; וקהילת הסורגות מערד, המורכבת מנשים ממגוון עדות, שנפגשות לפעולת סריגה משותפת. מעניין בהקשר זה כי טוויה ואריגה הולכות יחד ביחד עם בורות המים, שכן אחד ממאפייניו של האתר הארכיאולוגי תל ערד שמתקופת הברונזה הקדומה מזוהה התגוררו בו אוכלוסיות כפריות ונוודיות בסימביוזה כלכלית, מבוססת בית השאר על עבודת טוויה ואריגה נשית בפנים הבית. 

בן יאיר 28 ערד, מתנ"ס ערד קומה א' ben yair 28 arad - 1st floor

רביעי-חמישי 9:00-13:00 16:00-20:00  wed-thu שבת 11:00-14:00 sat
הכניסה חופשית | FREE ADMISSION
08-9551531
acacarad@gmail.com
  • Facebook Clean
  • Twitter Clean
  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram
תרבות.png
רשות לפיתוח הנגב - לוגו.jpg
MatnasArad New logo.jpg
ARAD new logo-01 (5).png