.jpg)
אמנים מציגים: אורי כרמלי | טל שטדלר | רות לאונוב | נעמה בר אור | לו מוריה
'סטודיו gym_ערד' הוא מרחב פעולה ומחקר ציבורי ובינתחומי המבקש לבחון את פוטנציאל השימושים של גינות הבטון הברוטליסטיות בשכונת אבישור בערד.
חברי הסטודיו החלו לעבוד בערד באפריל 2017, תחילה במתכונת של למידה מרחוק (תל אביב-ערד) ולאחר מכן, במהלך חודש יולי במסגרת שהות אמן בתכנית שהות האמנים "ערד אמנות אדריכלות" בעיר.
בספטמבר הקרוב, הסטודיו ימשיך את פעילותו בעיר. הקבוצה תקיים סדרת ניסויים, קבוצות דיון, סדנאות ומופעים בהשתתפות קבוצות פעולה מקומיות ותציג בחלל התצוגה של המרכז לאמנות עכשווית לצד שלטי החוצות הפזורים בעיר (כחלק מפסטיבל קופסה שחורה).
חברי gym הינם אמנים, מעצבים, אדריכלים וחוקרים המתמקמים מידי שנה במרחב ציבורי עירוני חדש מתוך שאיפה לקדם יצירה של מרחבים משתפים.
במהלך תקופת העבודה הראשונה של הקבוצה, עסק הסטודיו בשאלת הלמידה והתכנון של מקום מרחוק בעזרת מיזוג תפיסות מחקר מתחומים שונים. בין היתר נעשו בתקופה זאת חיפוש הקשרים פיזיים-מבניים בין תל אביב לערד, מחקר היסטורי, אדריכלי וחברתי של העיר, איסוף רפרנסים אמנותיים ושיחות עם בעלי עניין בעיר. באמצעים אלו החל הסטודיו לגבש את תפיסותיו ביחס למקום.
לאחר מכן, במהלך תכנית שהות אמן 'ערד אמנות אדריכלות', הסטודיו החל לפעול באחת מגינות הבטון בעיר. בזמן זה נעשו פעולות של ניקוי ועיצוב הקרקע, איסוף ותיעוד סמי-ארכיאולוגי, ניסיונות הצללה שונים וחקירה צורנית של אפשרויות הישיבה בגן.
הפעולות שנעשו בתקופה זאת נבעו מהתפיסות שגובשו עוד בתל אביב והמשיכו להתפתח ולהשתנות עם ההכרות הפיסית והיום יומית עם המרחב.
בחודש ספטמבר, יהפוך חלל התצוגה במרכז לאמנות עכשווית למוקד לעבודה פתוח, על מנת לשתף קהילות שונות בתהליכי העבודה ולקיים דיאלוג בנוגע לעתיד השכונה והגינות.
במהלך החודש יתקיימו פעולות תיעוד, רישום, ניפוי, הריסה וצבירה.
 invitation_gym_22 |  invitation15.7 |  invitation14.7_2 |
|---|---|---|
 גים |
לב הקרחון
מאיה סמירה
אוצרת: לאה אביר
פתיחה: 08/09- 25/11
אדמת ארץ איסלנד עשויה שכבות-שכבות של לבה פרה-היסטורית פורייה, מלאת חיים, שמתגבשת תחת קרח. היא קטלנית כאשר היא מתפרצת, אבל היא נושאת עמה גם עתיד – אדמה, צמחייה, חיות, חיים. פעילות געשית וגיאותרמית רוחשת כל הזמן מתחת להרים, לקרחונים ולים - שומע אותה מי שמוכן להקשיב. אם נפנה את האוזן הכרויה לאזור המדבריות העוטפים את ערד, נוכל לחוש גם שם את רחש ההיסטוריה העמוקה, מאות מליוני שנים שהזיזו, הרימו ופיסלו צוקים, קניונים, צמחים, חיות, חיים.
מסעותיה של מאיה סמירה בשתי סביבות הקיצון הללו של הקרחונים והמדבר הולידה את סדרת העבודות "פאטה מורגנה", שבה היא משדכת יחד אלמנטים של אש ומים, קרח, מלח, שלג ושמש קופחת: אגמי קרח במדבר יהודה וקרחונים ארקטיים בנגב. "במבט המצלמה שלי" היא אומרת "הם דומים מאוד. לא תמיד אפשר להבדיל ביניהם".
במהלך תכניות שהות אמן באיסלנד ובערד נחשפה סמירה לנופי הקיצון אבל גם לזמניות של מה שנראים, על פני השטח, כמרחבים נצחיים, אינסופיים. עבודותיה מציפות גם את תהליכי היעלמותם, הדרדרותם, ואת הסכנות האורבות לחיים המצויים בהם ולצורות הייחודיות להם: שינויים אקולוגיים המתרחשים ברחבי העולם, משבר האקלים וההתחממות הגלובלית. בדימויים שנוצרו במלאכת מחשב מוקפדת, סמירה מייבאת קרחונים אל המדבר כפעולה שנראית מופרכת במבט ראשון, אולם היא מתגלה כמחזה שיש בו ממש.
תהליך האובדן האיטי והבלתי נמנע של נופי הקיצון נוכח בדימויים הדיגיטליים של סמירה דרך ההרסניות הטמונה בניגוד. הוא מוטען בדימויים האלה גם באמצעות פעולת המחשב עצמה, שכופה על המרחבים הללו את הטכנולוגיה האנושית במופעה מלא-הקסם. היא משטיחה אותם והופכת אותם לנוף מדומיין – למדומיין הנוף שאדם לא נגע בו. בסדרה אחרת, שבה תצלומים ישירים של בדים לבנים העוטפים טופוגרפיות מדבריות, הופכת המופרכות של זיווג הנופים למעשה פיסולי ותיאטרלי, לבדייה בלתי מוכחשת.
מאיה סמירה היא אמנית ומרצה העוסקת באמנות דיגיטלית, וידאו, צילום ומיצב, וכן במחול ותנועה.
היא בוגרת לימודי צילום במנשר בתל אביב ולימודי התואר השני במכון לאמנות בסן פרנסיסקו. מאז לימודיה זכתה סמירה בפרסים ותעודות הוקרה בתחומי הצילום והקולנוע, השתתפה בתכניות שהות ברחבי העולם והציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.
.
.
.
.
.
.
